מרגיש שאני עוזר לאחרים רק מתוך אינטרס

שאלה יפה וחשובה, ישר כח!

לכל העיסוק בתחום הזה של חשבון נפש, חשוב וצריך לזכור את דברי חז"ל:

1. 'עשה האלוקים את האדם ישר'- (קהלת ז,כח), המלמדנו שהטבע שלנו בריא, טוב, נכון, כרצון ד'.

2. הטבע הבריא של האדם והעולם מתחיל באהבת עצמו, אותה צריך להרחיב- מעגלים מעגלים, למשפחתו, לחבריו, לקהילתו, לעירו, לארצו, למדינתו, לעמו, ומשם אל כל העולם כולו.

3. 'לעולם ילמד אדם שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה'. כלל זה נכון לא רק בלימוד, אלא בכלל בעבודת ד'. כלשונו של ספר החינוך 'אחרי המעשים נמשכים הלבבות', לא נפסיק את העשיה בעבודת ד' בגלל שהלב לא מספיק שם, אלא נעשה תמיד אף אם איננו מבינים או מתחברים- ויחד עם העשיה תתעורר ההבנה והחיבור של הלב.

4. הדרכת חז"ל במסכת אבות 'הווי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה'- מלמדת אותנו, שאדם צריך לשקול אינטרסים. מה יותר כדאי, מה יותר שווה, מה עדיף, מה משתלם.

חז"ל הכירו את טבע האדם ודיברו אל הטבע הזה.

5. אמנם נכון, שבאותה מסכת יש גם את הדרכת אנטיגנוס איש סוכו 'היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם'- כלומר, המדרגה הטהורה ביראת שמים היא לא בשביל אינטרס או רווח אישי, אלא לעשות רצון ד' כי זהו רצונו. אך זו עבודה גדולה ומדרגה גבוהה שהאדם צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע אליה.

בתחילת הדרך תמיד יש בה רווח פרטי, 'על מנת לקבל פרס'. ולכן אמרו לתחילת הדרך- 'לעולם ילמד שלא לשמה'.

משל למה הדבר דומה? להתפתחות הגופנית של האדם- מינקות לילדות- ועד לבגרות- בתחילה מחפש רק את סיפוק צרכיו האישיים, לאט לאט מרגיש גם את אימו ואת סביבתו ולומד להתחשב בהם- להכיל אותם, הוא כבר לא בוכה כשרואה שאמא מכינה לו בקבוק, אף שעדיין לא טעם ממנו. בילדות כבר לומד להתחשב בחבריו, בקרוביו מחלק גם להם משלו. אבל עדיין מלא הוא באהבת עצמו. כשמתבגר- לומד להעריך את לימודיו, שואף לתרום יותר לחברה לסביבה, מתאמץ ולומד מקצוע ע"מ להשתלב בחברה הכוללת, לתרום לעם, לעולם. כשמתחתן ומקים משפחה- מרחיב את עצמו, בתחילה אחריות גם על אשתו, על ביתו, ובהמשך על ילדיו- בשר מבשרו. הבית מקרין ומשפיע על סביבתו, על שכניו, על קהילתו.

- גם בחיפוש תועלת, בתחילה לומד בשביל סוכריה- אח"כ הסוכריה אינה שווה בעיניו, ולומד בשביל שוקולד או ארטיק, בהמשך גם זה אינו בעל ערך בעיניו ולומד הוא בשביל מטבע שחוסך לעצמו. וכשמתבגר יותר מגלה שהרווח הגדול שהרוויח מתלמודו אינו הסיפוקים החומריים שהם זמניים וחולפים, אלא עצם הלימוד בעצמו שקנה לעצמו.

וכך גם בעשיה חיובית, גם אם בתחילה עזרת בשביל שיעריכו אותך, אחרי שעזרת- יש לך שמחה רבה יותר מעצם המעשה החיובי. ולא מהשכר החולף.

נסכם ונאמר, החיים שלנו מלאים באינטרסים, טבע האדם מחשב תמיד- הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. זה טבע בריא. נכון וישר. שמחפש מה טוב בשבילו, מתוך אהבת עצמו. נכון שזו עדיין לא העבודה השלמה. עבודת ד' השלמה והטהורה, ללא פניות אישיות אלא רק מאהבת ד'. אך להגיע למדרגה הזו- חייבים לעבור דרך המדרגות הנמוכות- דרך העבודה שלא לשמה, שבתחילה דואג לעצמו וככל שמתבגר- רואה את הדברים בצורה רחבה יותר ומקיפה יותר.

עצם זה שהרגשה זו מייסרת אותך, סימן הוא לבגרות, רצינות ולקיחת אחריות. ועל שאיפתך הגדולה, להתרומם ולהתעלות בקודש ובעבודת ד'. חזק ואמץ!

אך יחד עם זה אל תפסיק את העבודה 'הפחותה' שיש בה אינטרסים, כי זהו סדר העולם. שאדם יפעל בתחילת הדרך מתוך אינטרס עצמי.

אפשר ורצוי על מנת להקל מעט מעליך, לראות שגם בעיסוק האינטרסנטי יש טוב. לא הכל שלילי בזה. למשל, אדם המתאווה לאכול- יש בזה צד טוב שהאכילה מחזקת ומבריאה את הגוף. על אף שאוכל הוא מתוך תאוה אינטרסנטית, זו אמנם מדרגה נמוכה אבל לא שלילית.

נסיים בתפילה, של ימים אלו 'וטהר ליבנו לעבדך באמת'. כן יהי רצון.

מחיל אל חיל, חזק ואמץ!

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.