קשה לי להתפלל בחופש הגדול. מה לעשות?

שלום לך,
באחד המקומות בחז"ל מובאת מחלוקת מה הפסוק הכי חשוב בתורה.
חכם אחד אמר : "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד". מובן למה, זו קבלת עול מלכות שמים שהיא היסוד לכל התורה כולה.
חכם שני אמר: "ואהבת לרעך כמוך". גם את זה אפשר להבין, כמו שאמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה.
אך היה גם חכם שאמר שהפסוק הכי חשוב הוא: "תמיד אחד בבוקר ותמיד אחד בערב".
וזה , לכאורה, מוזר ביותר. מה כל כך חשוב בפסוק ה"סתמי" הזה?
אך באמת מלמדים אותנו כאן יסוד גדול. חשוב מאד להאמין בכל מיני ערכים גדולים ולכוון את חיינו לפיהם. אך גם חשוב מאד, שהדבר לא יעשה רק לפעמים, כש"מתחשק" לנו, כשאנו "מתחברים" לזה, או כשיש לנו מצב רוח. אם יש כאן אמת, אם יש דבר שנכון לעשותו – צריך לעשותו בכל עת ובכל מצב. יותר מזה, עוצמת הקשר שלנו לתורה ולקב"ה נמדדת דווקא ברגעים היותר קשים בהם לא קל לנו לעשות את מה שמוטל עלינו, ואף על פי כן אנחנו מתאזרים בגבורה ועושים מה שצריך לעשות, וכבר אמרו חז"ל: "לפום צערא אגרא" (= לפי הצער – השכר).
ולכן, גם ברגעים שיותר קשה להתפלל וזה לא כל כך "מושך", אסור לנו לוותר על התפילה שהיא יסוד כל כך חשוב בעבודת השם. ולפעמים דווקא מתוך עשיית המעשה החיצוני יתעורר הרגש הפנימי ו"ידליק" אותנו מבפנים (מסילת ישרים סוף פרק ז' – כדאי לראות בפנים).

אמנם כדי שנכיר את ערכה וענינה של התפילה והיא לא תהיה סתם דקלום מילים מן השפה ולחוץ חשוב ללמוד על התפילה ועל פירוש מילותיה. ישנם ספרים רבים שעוסקים בכך (לדוגמא: הקדמות הרב קוק זצ"ל לפירוש שלו לסידור "עולת ראי"ה, בספרי "אמונות" של הרב הס, "עולם התפילות" של הרב מונק, "במעמד השחר" של הרב דוד חי הכהן, ועוד רבים אחרים). כדאי להקדיש לכך זמן, וכך נרויח מנוף עצום לעבודת השם ולהתקרבות לאבינו שבשמים.
חשוב מאד גם לא "ליפול" לתפילה מתוך שטף העיסוקים היום יומיים , אלא לעצור לכמה דקות קודם ולחשוב מה אנו הולכים לעשות ולני מי אנחנו עומדים להתפלל. אפשר גם לחשוב לפני התפילה על כל הצרכים שלנו ושל כל עם ישראל, בפרט בימים כאלו בהם עם ישראל עובר התמודדויות קשות ואנו זקוקים לרחמי שמים מרובים.
כל הדברים הללו הן כל מיני עצות שיכולות לעזור לנו להתפלל יותר בכוונה, ויש בוודאי עוד רעיונות רבים אחרים.
לסיום, אני רוצה להזכיר רעיון יפה ששמעתי פעם, הוא שקור למה שאמרנו, ונוגע לעניין התפילה, בפרט, ולכל עבודת ה', בכלל.
הפסוק אומר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
'אש' ו'תמיד' הם שני דברים מנוגדים לגמרי.
'אש' היא דבר חי ודינמי, פועל ומתקדם ללא הפסקה. אפשר לשבת זמן רב מול אש דולקת ופשוט להתבונן בלהבות המרצדות ללא הרף לכל עבר.
'תמיד' לעמות זאת, מציין את הקביעות, יום יום ללא הפסקה, בהתמדה ובלי שינוי.
שני הגורמים הללו צריכים להיות קיימים על מזבחו הפנימי של האדם, בתוך ליבו. מצד אחד התחדשות והתרעננות תמידית, ולא עבודה משעממת ושיגרתית בלי כוונה. אך מצד שני חשוב לשמור על הקביעות, 'תמיד', יום יום, וגם ברגעים שקשה – לא לוותר ולהמשיך בגבורה הלאה.

חזקי ואמצי, ונתפלל שהקב"ה ישמע את תפילותינו ויגאלנו מהרה
כל טוב
יוני, חברים מקשיבים