שאלה
אם לסכם את תשובתך האחרונה - קיים מיינסטרים הלכתי וציבורי של יהודים שומרי תורה, והוא שמכתיב את "רוח היהדות" או את מה שנכון ליהדות בת זמננו.
זה פחות או יותר מה שאמרתי כל הזמן - עם הבדל אחד ענק: אתה טוען שהמיינסטרים הזה נמצא בצד שלך או של היהדות הסרוגה, כשלמעשה, הוא לא. יש הרבה יותר יהודים רפורמים (אם נחשיב את יהודי התפוצות) מאשר כיפה סרוגה. יש המון חרדים או מסורתיים. ויש הרבה הרבה יותר נוצרים שראו את עצמם כממשיכי היהדות, בהתחלה לפחות. אז אתה החלטת סלקטיבית מי הם אותם "שומרי הלכה" שמכתיבים את המיינסטרים ההלכתי ואת רוח היהדות, ואחראים על סלקציה של תכני הרמב"ם, המשנה והגמרא למה שמתאים לזמננו ומה הופך ל"משל"או ל"דברים שאנחנו לא מבינים" או "אמירה שהייתה נכונה לזמנה". יש פה הרבה מאוד הנחת המבוקש - אתה בוחר לך אנשים שמאמינים בדברים דומים לך, מחליט שהם "שומרי ההלכה" (למרות שהם שומרים חלקים סלקטיביים מאוד ממנה -פשוט תלוי מאיזו תקופה הלכתית), ואז מסביר שהם בעצמם קובעים את ההלכה. משל למה הדבר דומה? שאני אכריז שכל הבננות סגולות, ושאני נתמך ע"י כל חוקרי הבננה הרציניים, שהם בדיוק במקרה כל האנשים שמאמינים בבננות סגולות.
ברגע שאתה עושה איפה ואיפה בטקסטים ההלכתיים, יש בעיית סמכות מאוד רצינית. אין דרך אמיתית יותר לדעת מה נכון או מה לא אם אתה מפרשן לעייפה כל פסקה וממציא משמעויות חדשות או מבטל פסקים ישנים כי הם "לא מתאימים לזמננו". וכבר נתתי המון דוגמאות לתופעות כאלו ואוכל לתת המון נוספות.
בעצם אין לי שום סיבה לא לאכול עוף עם חלב או לא לנסוע בשבת. נכון, הרמב"ם והרמ"א ורש"י ועוד המון חז"לים אחרים אמרו שאסור - אבל הם אמרו עוד המון דברים שאנחנו מתעלמים מהם כי אנחנו מכירים בזה שההבנה שלהם את הטקסטים המקראיים לא כללה יותר "רוח הקודש" מאשר שלי או שלך (אחרת קצת קשה להסביר את השגיאות הקשות שביצעו לא רק במישור המדעי או המוסרי - אבל גם את חוסר ההבנה הברורה שלהם את הטקסט התנכ"י משום שלא היו חשופים לידע הארכיאולוגי וההיסטורי שיש לנו היום). אתה אומר "אבל המיינסטרים ההלכתי של שומרי ההלכה עושה ככה וככה" - לא יודע - מי קבע מי המיינסטרים הזה? אולי הנוצרים הם שומרי ההלכה האמיתיים? או השומרונים? או הרפורמים? או הויזיגותים?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
הסיכום שלך חלקי מידי, ולכן אינו נכון.
הדברים לא מתחילים מהמיינסטרים. הדברים מתחילים קודם כל מכך שהתורה שבכתב יוצרת מסגרת מחייבת, וממנה יש יסודות שנקבעו בתורה שבעל פה במשך הדורות, ואז מגיע עולם הפרשנות, והדברים שכתבת כסיכום. גם הם לא מדויקים: יש בפרשנות הצטברות של דברים לאורך הדורות, ויש בה אכן את עולם הפרשנות העכשווית.
הרפורמים לא נמצאים בכלל על המגרש, בשל העובדה שביסודו של דבר (לדבריהם) הם מתייחסים להלכה כאל מקור השראה ולא כאל מקור סמכות. לכן כתבתי לך גם בדבריי הקודמים שההלכה נקבעת ביסודו של דבר על ידי שומריה. ואכן יש מחלוקות בין זרמים מתמסרים להלכה, אבל בניגוד למה שכתבת – ההסכמה הגדולה על גבולות הגיזרה, ועל כן הם יכולים להתקיים ביחד, בניגוד לנוצרים, לרפורמים וכדו'.
ומחלוקות יש.
ואכן, זהו המפגש שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. אתה בוחן את הדברים לאור "איפה ואיפה" ו"ממציא דברים חדשים". אלא שאתה מתעלם מההקדמה: ההקדמה היא הרצון לעשות את דבר ה', וזה היסוד המכונן של היהדות המתמסרת להלכה, בניגוד לכל ההצעות האחרות שאתה מביא; ברירת המחדל אינה פרשנות לעיפה, כי אם להפך: נקודת המוצא של הדיון היא שהדברים שרירים וקיימים, וכאשר ישנה התנגשות – בין התנגשות פנימית בתוך דבריהם, ובין בהתנגשות עם המציאות – חכמי ההלכה לעתים כופפים את המציאות להלכה, ולעתים להפך. כל זה נעשה מתוך התכווננות עמוקה מאוד לעשות את הדבר הנכון, ולא כפי שאתה מתאר – לעשות מניפולציות. הדוגמאות שנתת מתעלמות ממה שנותר יציב וקבוע, ממה שכל נאמני ההלכה שומרים ומקיימים, ממה שנקבע במשך שנים ולא משתנה וכדו'. כשהתמונה הכללית מצטיירת – אזי מתברר כי יש בתורה יסודות יציבים וקבועים, יש מוסכמים, יש נתונים במחלוקת וכדו', וכל אלה עדיין נמצאים בתוך גבולות גיזרה שהם די מוסכמים.
ועל כן, לא השומרונים, ולא הרפורמים, לא הנוצרים ולא ויזיגותים.
כל טוב