אהבה בתענוגים

שלום וברכה

הנושא העמוק שאתה דן בו אינו מגוחך כלל ועיקר.

הוא נוגע ממש בשורשי החיים.

כתבת נכון. כתבת שאהבה אינה מתחילה במושא האהבה, כי אם במחוללה של האהבה. האדם אוהב, וכשהוא אוהב – אהבתו מתפשטת לכיוונים שונים, שיש בו שורש משותף על אף ההבדלים המשמעותיים. שלמה המלך היה גם אוהב ה' הגדול ביותר וכותב שיר השירים כקודש קדשים, וגם "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת"; רבי עקיבא ע"ה היה גם אוהב אשתו הגדול, גם אוהב ישראל העצום עד שאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", וגם אוהב ה' הגדול, כשהביא את האהבה הזו לידי ביטוי עמוק בשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. וכן על זה הדרך.

כתבת נכון. כתבת נכון שהבאת כל צדדי האהבות של האדם האוהב לידי ביטוי אינה תמיד אפשרית. מסיבות מגוונות. זה לא רק עניין של גיל. לא תמיד מוצאים בקלות את מי שמתקשרים עימה בקשר אהבה עמוק, ושהיא משיבה את האהבה הזו כלפיך. זה חלק ממסע החיים העמוק, שיש בו גם מעצורים ומכשולים, והחיפוש אחר האהבה הוא חלק מהותי ממה שמתואר (לדוגמה) בספר שיר השירים.

כתבת נכון. כתבת שהדבר יכול להוביל לייאוש. אולם לא בהכרח. משעה שאדם מבהיר לעצמו שזה חלק ממסע, ויש בו גם חלקים של ציפייה וחיפוש, גם מישורים של צעדה ארוכה, ולא הכל מלא נופים מקסימים ומנערים – הוא אינו רואה בכך ייאוש, אלא להפך: מתמלא תקווה ואמונה שהדברים יבואו לידי ביטוי בעתו ובזמנו. בכלל אנו קרואים לתת את הדעת ואת הלב להטמעה הפנימית שכל חלקי המסע, ובתוכם גם התסכול והכאב, הם הבונים ביחד את הסערה המרוממת. לא זו בלבד, אלא שסביר להניח כי גם לאחר שתמצא את שאהבה נפשך ותממש את הקשר עימה – יהיו ימים מאירים יותר וימים מעוננים יותר, שכן זהו טיבם של החיים בכללם.

על כן, אל תוותר על העולם המלא של תחושותיך. על הבקשה ועל הכאב; על הציפייה ועל מחסומי המימוש. כולם הם חלק בלתי נפרד ממה שיכול להצמיח חיים מלאים על כל הופעותיהם.

כל טוב ושמחת חג